כל בוקר, צהריים וערב את סופגת את כל ההשפלות את כל המכות
את חוזרת הביתה מכוסה בדמעות מקווה ששם תהיה נחמה ששם תהיה העזרה אך לא הכאב
ממשיך אמך מאשימה אותך בבעיות בעבודה,אבא שלך נוגע בך ולא עוזב
את צועקת ואף אחד לא שומע כולם ממשיכים
את רצה לחדר וננעלת שם שעות לאף אחד לא אכפת אף אחד לא שם לב למה שקורה את
פותחת את המגירה בעיניים נפוחות מוציאה את הסכין הקטנטן שעוזר לך להתגבר על הכאב..
את מתחילה יד ראשונה יד ימין את עושה זאת באיטיות אחורה וחזרה את עוצמת את עינייך
בכל חתך
את ממשיכה וכעבור כמה דקות מפסיקה
את שומעת צעקות זה אבא שלך הוא צועק על אמא שלך את מפחדת,את שוכבת על המיטה
ורועדת את יודעת,את יודעת שהכל הוא יוציא עלייך
את עוצמת את עינייך בתקווה לברוח מהמציאות אך לא..את לא מצליחה את שומעת את
ההשפלות,את מרגישה את המכות שאת עוברת כל יום
את אומרת לעצמך "נמאס,נמאס לי! למה אני?!"
את קמה במהירות מהמיטה הורסת את החדר בתקווה למצוא משהו שישים קץ לסבל שלך את
מוצאת חבל,חבל ארוך מספיק,חבל שיוכל לגאול אותך מהחיים
את נושמת נשימה עמוקה לוקחת את הכיסא החום והישן עולה עליו וקושרת באיטיות את
החבל למנורה את יוצרת עוד קשר מסביב לצווארך המכוסה בסימני ידיים את מחליטה לפעול
במהירות את לוחשת "קץ לייסורים" ובועטת בכיסא לאחר כמה שניות נשימתך נעצרה וגופך התנדנד מצד לצד..
;){kind=link}