ראיתי אותו!
הייתי כל כך קרובה!
הוא התקרב אליי לאט לאט, הוא עטה מסכה שחורה ומפחידה, ניסיתי לראות את פניו אך לא הצלחתי
רק שמעתי את קולו לוחש באוזניי "את לא תוכלי לברוח"
הנחתי את ידיי שהיו מגואלות בדמי על ראשי, התיישבתי על הקרקע ובכיתי
הוא... אותו יצור משונה שעטה את המסכה התיישב לידי וצחק, הבטתי בו במבט מזלזל אך הוא לא התייחס
הוא הביט אל האופק וידו התקרבה לידי הוא אחז בי, עצמתי את עיניי
ליבי פעם בחוזקה שאלתי את עצמי האם זה אמיתי או שעיניי משטות בי?
לא ידעתי מה לעשות, הוא היה כל כך קרוב אליי
הרגשתי את שני ידיו הקרות מחבקות אותי, הוא התקרב אל אוזניי ושוב לחש לי "את לא תוכלי לברוח"
שתקתי והוא אחז בי בחוזקה, הסתכלתי עליו...אך כל מה שראיתי הייתה אותה המסכה
הושטתי את ידי אל עבר פניו, נגעתי במסכה היא הייתה קרה, היא הייתה קשה
ניסיתי להוריד אותה אך הוא עצר בעדי, הוא שחרר את אחיזתו והתיישב מולי
הבטתי בו במבט מפוחד, הבטתי בו בתקווה שהוא יסיר את המסכה
שתקתי, הייתה דממה עד שהוא אמר "אני המוות באתי לקחת אותך"
קפאתי, הסתכלתי סביבי, רק שנינו, רק שנינו בחלל הריק
מבטי היה שקוע בו, לא הצלחתי להסיט אותו
והנה...הוא שוב חזר על אותם המשפטים "את לא תוכלי לברוח"
"אני המוות באתי לקחת אותך"
נשמתי נשימה עמוקה, הבטתי בו בפחד ושוב הוא חזר על אותם משפטים שגרמו לי לקפוא "את לא תוכלי לברוח"
"אני המוות באתי לקחת אותך"
הרגשתי שמוחי נטרף
ניסיתי להתרומם בכוונה לברוח אך לא הצלחתי, הייתי מחוברת אל הקרקע
הבטתי בו ולפתע...הוא הסיר את המסכה, פתחתי את עיניי לרווחה, עלה חיוך מוזר על פניי
שמחתי כל כך, עכשיו אני אוכל לראות מיהו המוות!
לא היו פנים, לא היה אף, פה, אוזניים או שיער
לא היה פרצוף רק גוף המכוסה בגלימה ענקית ושחורה
הבטתי בשחור שראיתי מולי
הוא התקרב אליי לאט לאט הוא חיבק אותי, ידיו היו כל כך קרות, הרגשתי סכנה, הרגשתי את המוות מתקרב ובא!
ושב הוא לחש את אותם המשפטים "את לא תוכלי לברוח"
"אני המוות באתי לקחת אותך"
הוא הידק את אחיזתו, התנשמתי בכבדות
עצמתי את עיניי, קיוויתי שיעזוב...
אבל לפני הכל הוא אמר משפט אחד שקבע את מותי "אני המוות נעים להכיר"
;){kind=link}