אני מעדיפה לא לחשוף את עצמי אני לא מחפשת תגובות מנחמות אני כותבת את זה ומעבירה את זה כדי שאנשים יבינו שזה לא הסוף
אני בת 19 וחצי לא חיילת ולא בשירות לאומי
המעטים ששמעו מה שעברתי בחיים לא האמינו שאני עדיין בחיים ובכלל, התפלאו איך נערה בת 19 עברה הרבה דברים בפרק זמן קצר
בגיל 8 שיחקתי בגן השעשועים ליד הבית בערך בסביבות 21:00 הלכתי עם השכנים שלי לכיוון הבניין בו אני גרה, אני גרה בקומה השלישית.
בקומה הראשונה ליד הדלת של החברה הכי טובה שלי ראיתי אדם גבוה שלבש ג'ינס, חולצה לבנה וג'קט ג'ינס, אדם שלא ראיתי מעולם, הוא התיידד עם השכנים ושאל לשלומם וכולם פשוט זרמו עם זה ולא שאלו או תהו מי הוא
כמה דקות לאחר מכן הוא נשאר עומד מולי, אני ניסיתי לעבור אותו אבל הוא לא נתן לי והתחיל לשאול שאלות "כמה את שוקלת?"
"בת כמה את?"
"איפה את גרה?"
אני עניתי לו בתקווה שאולי ככה הוא יעזוב אותי ויניח לי לנפשי אבל אז קרה דבר ממש מוזר...הוא הרים אותי ואמר "את רזה" אחרי כמה שניות הוא הוריד אותי ונתן לי לעבור, עליתי לקומה השנייה והוא אחריי...עמדתי בשביל לבדוק אם הוא ימשיך ללכת ואז הוא עמד ואמר "תשכבי על המדרגות" עשיתי מה שהוא אמר מתוך פחד..רעדתי מפחד ומהקור של הרצפה ולאט לאט הרגשתי איך הידיים הענקיות שלו מפשיטות אותי לאט, מצאתי את עצמי עירומה על המדרגות בבניין שלי, כמה שניות הרגשתי קור ואז ב-בום כאב חד! ורטיבות מגעילה אחרי כמה דקות שהרגישו כמו נצח הוא אמר לי תקומי ותדליקי את האור, אני קמתי עשיתי את זה ובמקום לברוח או לצעוק חזרתי אליו
לאחר עוד כמה דקות מזוויעות הוא קם מעליי ופשוט הלך, אני נשארתי שוכבת לכמה שניות ואז קמתי והתלבשתי, עליתי קומה ו..הייתי בבית, נכנסתי בלי לדבר עם אף אחד ורצתי למקלחת להוריד ממני את ההרגשה המגעילה לכל אלה שתוהים אם סיפרתי למישהו, אם התלוננתי...לא, לא עשיתי את זה.
מגיל 8 עד גיל 17 הייתי חוזרת הביתה מבית הספר ומתעללת בעצמי נפשית ופיזית בכל יום בנוסף לכך, אמא שלי הייתה מכה אותי על בסיס יומי וזה הגיע למצב שכמעט התעוורתי בגללה.
כל יום במשך כמעט 10 שנים הייתי יושבת במקלחת, לוקחת חבל דק ופשוט חונקת עצמי עד שהיו נשארים סימנים על הצוואר, הייתי חותכת עמוק עד שכמה פעמים הגעתי לבתי חולים ובגיל 17 הגיע השיא...מכירים את ההרגשה הנוראית הזאת שפתאום כל מה שעברתם צף? זה קרה לי בגיל 17, זה היה בערב הייתי לבד בבית ופשוט פרצתי בבכי, רצתי לארון התרופות ופשוט לקחתי כדורים(אני אפילו לא זוכרת את השם שלהם)ופשוט בלעתי 5 כדורים מכל קופסה שמצאתי הרגשתי איך הראש שלי מסתובב והרגשתי שהלב שלי והנפש שלי פשוט מרגישים הקלה כי...טוב, אולי סוף סוף נמות..אבל זה לא קרה, אחותי נכנסה הביתה וראתה אותי על הרצפה והדבר האחרון שאני זוכרת זה שקמתי בבית חולים שוב..
בשלב הזה כבר הבינו שמשהו לא ממש בסדר איתי לא ממש יכולנו להרשות לעצמנו כסף לאיש מקצוע אז הפנו אותי כמעט בכל יום ליועצת בית הספר, שהייתה אולי הבן אדם הרע ביותר שיצא לי להיתקל בו, לא דיברתי איתה, הייתי יושבת ובוהה בקיר...
היא כנראה ממש התעצבנה מזה ואמרה לאמא שלי שעשיתי את זה כדי לנסות לצאת ממעגל זנות כן, כן זנות ואתם בטח שואלים איך הגיעה לזה? טוב, בעיר שלי פיצוצייה ששם עבד בחור נורא נחמד בסביבות הגיל שלי(שהייתי בת 17 הוא היה 18-19)אני וחברה שלי תמיד היינו הולכות לשבת איתו בערבים שהיו לנו משעמם וכמה פעמים גם עזרנו לא עם לקוחות, היועצת מסתבר ראתה את זה ומזה הסיקה שאני זונה...
אמא שלי לא קנתה את זה למזלי(בדרך כלל היא מאמינה לכל שיט שאומרים עליי אבל חייבים להודות שהפעם הזאת, זה מוגזם)
יום אחד שישבתי בכיתה בשיעור אזרחות היועצת ביקשה ממני לבוא לחדר שלה ושהגעתי היא אמרה "את עושה את זה בשביל כסף?" אני אגלה לכם סוד קטן, אני בן אדם עם פתיל קצר ואני מוכנה לסבול עד גבול מסוים שהיא חצתה, עמדתי בשקט כמה שניות ואז התחיל פרץ של עצבים כל כך חזק שאני לא זוכרת מה אמרתי לה, פשוט הוצאתי הכל וחזרתי לכיתה...
ככל שהימים חלפו אני הרגשתי שאני מתחילה להשתגע, אחרי תקופה יחסית ארוכה שלא עשיתי לעצמי כלום התחלתי לחזור לזה שוב, חתכתי, לקחתי כדורים, הברזתי מאינספור שיעורים וככה זה נמשך עד כיתה י'ב וחודשיים לפני הסיום פרשתי כי היועצת החליטה למרר את חיי שוב
במשך חצי שנה עד הגיוס הייתי בבית וכמעט ולא יצאתי, התעלפתי, לא אכלתי או שתיתי פשוט הייתי יושבת בחדר ובוכה...
ברגע "שהחופש" נגמר התקשרתי ללשכת הגיוס בגיל 18 וחצי ולא הבנתי למה לא הגיע לי צו והחיילים הנחמדים של מיטב אמרו לי שאני משתמטת חצי שנה דבר שלא היה לי מושג שבכלל קרה בכל מקרה, קראו לי להתייצב בתאריך מסוים בלשכת הגיוס שם אני אעבור גיוס רגיל אבל זה לא קרה, באותו היום של "הגיוס" נסעתי עם שתי האחיות שלי לחיפה, יצאנו מוקדם כדי לקנות לי עוד דברים, לאכול ולהיות קצת ביחד
ברגע שהגענו ללשכה הן חיכו לי בחוץ ואז ביקשו מהן ללכת, נפרדתי מהן ואז חייל ליווה אותי כל הדרך לבסיס של משטרה צבאית, לפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי במשפט עם איזה מפקד בלאי בן 80 ששפט לשבועיים בכלא צבאי בגלל טעות של המערכת בכל מקרה נכנסתי לכלא היה בסדר פחות גורע ממה שציפיתי(הייתי בטוחה זה יהיה בסגנון של כתום זה השחור החדש)אבל זה סתם בלאי, למרות שהסתדרתי שם והיו בנות שנמצאות שם הרבה יותר זמן משום מה...היה לי קשה בצורה מטורפת בכיתי כל יום, הייתי מקיאה כל יום, היה לי קושי לאכול והתחילו לי חרדות
כל אלה גרמו לשחרור מוקדם מאוד ולאחר כמה ימים בבית עברתי גיוס רגיל
בטירונות חוויתי מה שנקרא "טראומה" בגלל הכלא, הרגשתי כאילו חזרתי לשם ושוב, לא הייתי אוכלת והיו לי חרדות על בסיס יום יומי
החליטו לשלוח אותי לקב"ן כי בצהרי יום ניגשתי למכונת השתייה והוצאתי פחית קולה, לקחתי את הצ'ופצ'יק שאיתו פותחים את הפחית ושפשפתי אותו על היד ו...המפקדת תפסה אותי והעיפה אותי לקב"ן דיברתי איתו על *הכל* וזה היה כל כך נחמד לשתף מישהו, וככה כמעט כל יום הייתי מדברת עם הקב"ן שעזר לי להתמודד עם הקשיים פחות או יותר...נדלג קצת ונגיע ליום המטווחים זה היה מפחיד, בכיתי ושוב..התקף חרדה אבל המ"מ עזר לי ועברתי את זה בשלום סוג של...
בסוף המטווחים מצאתי כדור, בדקתי שאף אחד לא רואה והכנסתי אותו לכיס, כשהגעתי לאוהל, החזקתי את הכדור ביד ופשוט התחלתי לשחק איתו עד שאחת מהבנות נכנסה, ראתה אותי וקראה למפקדת...
נשארתי לבד עם המפקדת, היא לקחה ממני את הכדור ושאלה אותי "למה קורה מה שקורה" ואני הסברתי לה הכל מההתחלה ועד הסוף והיא שוב שלחה אותי לקב"ן שהורה לקחת ממני את הנשק
אחרי עוד כמה ימים לקחו אותי שוב לקב"ן שקבע שאני מקבלת פטור, אני לא הגבתי..לא הייתי עצובה ולא הייתי שמחה, דיברתי עם פסיכיאטר שבסופו של דבר הוא הגורם הבאמת מכריע הוא פשוט הקריא לי את כל התיק בתקווה שאגיב אבל אני שתקתי ואז שוב קב"ן ואז פטור..
אחרי קבלת הפטור אמא שלי הייתה מאוכזבת ממני מאוד וזה מה שעוד יותר החמיר את המצב ביני לבינה אבל אני לא אפרט...
במשך שנה ישבתי בבית ושוב פעם, ההרגלים הישנים והטובים..
נגיע לגיל 19 ממש לפני כמה חודשים רציתי לנסוע לתל אביב לבקר חבר טוב שלי התקשרתי לנהג מונית שמצאתי באינטרנט וביקשתי ממנו נסיעה לרכבת הוא שאל כתובת ופשוט הגיע אליי, אני ישבתי מאחורה ושמתי לב שהוא נוגע די הרבה במראה ומכוון אותה לכיווני על מנת שיוכל להסתכל, אני התעלמתי ופשוט שקעתי לי בפלאפון עד שלפתע הוא עצר ליד הרכבת אבל בתוך חנייה ענקית וחשוכה, אני המשכתי לשבת בתקווה שזאת סתם עצירה קטנה כי אין דלק או משהו בסגנון פשוט קיוויתי...ואז הוא יצא מהאוטו ונכנס למושב האחורי התיישב לידי והוציא מהכיס שלו קונדום...
למדתי מטעויות, לקחתי את הפלאפון וניסיתי להתקשר 100 אבל הוא חטף אותו ממני, שניסיתי לצרוח הוא שם את היד שלו על הפה שלי ואז השכיב אותי, הפשיט אותי ו...אתם כבר יודעים..
הוא הרביץ, הוא משך בשערות, הוא קילל והכאיב כל כך..
אחרי שכל החרא הזה נגמר הוא פשוט התלבש וחזר למושב הנהג ואני...אני פשוט התלבשתי, סידרתי את השיער, לקחתי את הדברים שלי ויצאתי לתחנת רכבת ולא סיפרתי, לא התלוננתי, לא שיתפתי ופשוט המשכתי כאילו הכל כרגיל ואני מצטערת על זה בכל יום כי אני לא יודעת כמה בנות צריכות לסבול את שני החלאות שעדיין מסתובבים חופשי...
אני חושבת שחפרתי מספיק לא?
בכל מקרה, הכוונה בכל סיפור החיים שלי הוא להעביר מסר, להעביר את זה הלאה לנערים או נערות שפוגעים בעצמם על בסיס יומי כדי להרגיש יותר טוב, נערים או נערות שמנסים לסיים את החיים שלהם בגלל משפחה,צבא, בדידות, אונס, הטרדות מיניות, בריונות וכל דבר כזה או אחר
אני צריכה ורוצה שתבינו שאתם לא לבד, יש מאות אם לא אלפי נערים שמבינים אותכם ותומכים בכם גם אם אתם לא רואים את זה, בנות או בנים שעברו אונסהטרדות מיניות בבקשה מכם אני מבינה כמה זה קשה ואני מבינה שלפעמים זה מרגיש סוג של בושה(שזה ממש לא! אתם הגיבורים!)אבל אתם חייבים לשתף על מנת שאותם חלאות שעשו לכם את זה יירקבו בכלא ולא יזכו לראות אור יום!
כל האנשים שמרגישים בדידות, אתם צריכים למצוא משהו שימלא לכם את החיים! אצלי למשל, זה המוזיקה והכתיבה...
כל האנשים שסובלים מבריונות על תפחדו לדווח, על תפחדו להגיב תזכרו שאנשים עושים את זה כדי להרגיש טוב עם עצמם, הכל נובע מקנאה!
ובאופן כללי, כל אדם שפוגע בו מסיבה כזו או אחרת לא צריך לעשות את זה, מי כמוני מבינה שלפעמים המצב לא נראה מזהיר...אבל תמיד תמיד תזכרו שתמיד יש אור בקצה המנהרה, אם תרצו ותתאמצו החיים שלכם יהיו מדהימים!
לחתוך, לקחת כדורים, לנסות להתאבד... זה לא משהו שגורם לנו להתגבר על הכאב הנפשי זה משהו שאנחנו מוכרים לעצמנו כדי להרגיש טוב יותר
ואני חושבת שזהו....הייתי חייבת להוציא את זה.
אגב, למקרה שתהיתם אני בסדר עכשיו, אני התחלתי לשתף אנשים במצב שאני נמצאת בו וזה משהו שאני ממליצה לכל אחד לעשות, כשאני מרגישה שיש לי צורך לפגוע בעצמי אני ניגשת לכתיבה או למוזיקה וגם אתם צריכים משהו שימלא לכם את הנפש בשקט.
אני דיברתי עם אמא שלי ובכללי, עם המשפחה שלי(לא סיפרתי עליהם על מקרי האונס)
יש לי בן זוג שיודע *הכל* ותומך, הכרתי חברות מדהימות וזהו...בכל יום משתדלים לקום עם חיוך
אני מאחלת לכולכם חיים שלווים וטובים ושתמיד תזכרו שיש מישהי שמבינה אותכם ומוכנה לעזור(:
אני חושבת שחפרתי מספיק לא?
בכל מקרה, הכוונה בכל סיפור החיים שלי הוא להעביר מסר, להעביר את זה הלאה לנערים או נערות שפוגעים בעצמם על בסיס יומי כדי להרגיש יותר טוב, נערים או נערות שמנסים לסיים את החיים שלהם בגלל משפחה,צבא, בדידות, אונס, הטרדות מיניות, בריונות וכל דבר כזה או אחר
אני צריכה ורוצה שתבינו שאתם לא לבד, יש מאות אם לא אלפי נערים שמבינים אותכם ותומכים בכם גם אם אתם לא רואים את זה, בנות או בנים שעברו אונסהטרדות מיניות בבקשה מכם אני מבינה כמה זה קשה ואני מבינה שלפעמים זה מרגיש סוג של בושה(שזה ממש לא! אתם הגיבורים!)אבל אתם חייבים לשתף על מנת שאותם חלאות שעשו לכם את זה יירקבו בכלא ולא יזכו לראות אור יום!
כל האנשים שמרגישים בדידות, אתם צריכים למצוא משהו שימלא לכם את החיים! אצלי למשל, זה המוזיקה והכתיבה...
כל האנשים שסובלים מבריונות על תפחדו לדווח, על תפחדו להגיב תזכרו שאנשים עושים את זה כדי להרגיש טוב עם עצמם, הכל נובע מקנאה!
ובאופן כללי, כל אדם שפוגע בו מסיבה כזו או אחרת לא צריך לעשות את זה, מי כמוני מבינה שלפעמים המצב לא נראה מזהיר...אבל תמיד תמיד תזכרו שתמיד יש אור בקצה המנהרה, אם תרצו ותתאמצו החיים שלכם יהיו מדהימים!
לחתוך, לקחת כדורים, לנסות להתאבד... זה לא משהו שגורם לנו להתגבר על הכאב הנפשי זה משהו שאנחנו מוכרים לעצמנו כדי להרגיש טוב יותר
ואני חושבת שזהו....הייתי חייבת להוציא את זה.
;){kind=link}