זה היה והמשיך מאז שאני זוכרת את עצמי,אמא...האישה שאמורה לחבק ולאהוב אותך התעללה ושנאה.
אבא...האיש שאמור לשמור ולהגן ברח...
כל המשפחה של חושבת שאני זונה בגלל שמועה שהופצה
נאנסתי פעמיים היום אני בת 19,נאנסתי לפני 11 שנים ושוב פעם לפני כמה חודשים
אני בחיים לא אשכח את המקום, את האנשים, את הריח ואת השיתוק והפחד שהשתלטו על גופי.
בגיל 12 אחרי שנים של הכחשות השלמתי עם העובדה,אמרתי לעצמי "אנסו אותך",הייתי חוזרת מבית הספר בתקווה שאף אחד לא שם בבית נכנסת למקלחת ונשברת, צועקת,חונקת את עצמי, בוכה ורק מקווה שהחיים שלי ייגמרו כמה שיותר מהר..
ובקצרה כך זה המשיך עד גיל 17
גיל 18 נכנסתי לכלא צבאי ושם...שם פגעתי בעצמי יותר
הקאתי, בכיתי, הייתי חרדתית מפה לשם עברתי לטירונות ושם נשברתי פה פשוט נגיד שאם חברה לא הייתה מצילה אותי סביר להניח שהייתי עכשיו בקבר עם ראש מחורר...
וזהו, זה כל שאני מצליחה לפתוח כרגע קרו ויקרו דברים אבל זה כל שאני יכולה להגיד
כתבתי פה הרבה, אם תקראו עוד כנראה תבינו מי אני באמת...
וזהו...אני חיה בניסיון להחזיק את עצמי אבל זה קשה אז...אני נשברת שוב
ופה זה נגמר.(:











































