עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

הייייי...(:
אני היא אני, אני בת 20 אני אתאיסטית\אנטיתאיסטית, ופאנסקסואלית(כל כך הרבה הגדרותXD)אני אוהבת לשמוע מוזיקה בעיקר את Three Days Grace ואת Breaking Benjamin, פתחתי את הבלוג הזה בידיעה שפה אני אוכל להשתחרר ולהיות מי שאני מבלי שישפטו אותי
אני נורא אוהבת לכתוב וסגנון הכתיבה שלי הוא די...דיכאוני
אני אוהבת לעזור לאנשים כי תמיד כיף לדעת שאתה לא לבד
אני אוהבת ספרי\סרטי מתח ואימה
אני נורא אוהבת שוקולד ובכללי....ג'אנק פוד אני אוהבת לאכולל!!! (אבל לא רואים את זה)
אני מפחדת מהחושך, מבובות חרסינה וכמעט כמו כולם מהמוות...
החלום שלי הוא לעבור להוואי
והמשפט שלפיו אני חיה הוא:"חייה את החיים שאתה אוהב ואהוב את החיים שאתה חי" -בוב מארלי-
חברים
רות.שרה saraשאריות של החייםsee from the heartrAz ^ORIYALI
girl on fireחמוץ מתוקmy nicknameangelאפרתshani♥
MaskedCatנועהLonely guyכוכב באפלהHere To Lovegamer girl
girle lifeMeshiᶠᶸᶜᵏᵧₒᵤmichalThelseEmo Life
Big MouthGhost Dogn (זאת אני)הכל על ליטמן השווה!!cosmicBFFנערת הגורל
גל יונתןTigerLilyעוד מוזרה בעולםDror
נושאים
כתיבה  (10)
רגשות  (10)
קור  (9)
בדידות  (6)
חיים  (6)
מוות  (6)
התאבדות  (5)
עולם  (4)
אנשים  (3)
עצב  (3)
פחד  (3)
חושך  (2)
כאב  (2)
לילה  (2)
נשימה  (2)
סיפור  (2)
סיפורים  (2)
רצח  (2)
שירים  (2)
שנאה  (2)
שקרים  (2)
אבודה  (1)
אהבה  (1)
אונס  (1)
אימה  (1)
אמת  (1)
אש  (1)
בכי  (1)
געגוע  (1)
הורים  (1)
הערכה  (1)
זיוף  (1)
חברה  (1)
חום  (1)
כאב נפשי  (1)
להקות  (1)
מוזיקה  (1)
מסכות  (1)
פגיעה עצמית  (1)
רוח  (1)
רוע  (1)
ריבים  (1)
שינוי  (1)
שפיטה  (1)
תלונות  (1)
Don't Judge Me

Shut up! You know my name, not my story do not judge me by what you see outside
First know me, get up in the way I got up, go the way I walked, hear what I've heard, will suffer as I suffered and then you will have the right to judge me
I'm weird

אני מוזרה ואני נהנית מזה!;)
אני אוהבת שטויות, אני אוהבת להתנהג בטיפשות ואני אוהבת להיות שונה
אני מאמינה בחייזרים ואני עדיין אוהבת סרטים מצוירים:)
אתם צוחקים עליי כי אני שונה, אני צוחקת עליכם כי כולכם אותו דבר;)
My Life

החיים שלי
הבחירות שלי
הטעויות שלי
השיעורים שלי
לא עניינכם!
Music

מוזיקה...המוזיקה מחליפה את מקומן של המילים,מוזיקה היא אוויר לנשימה ובלעדיה אין חיים, מוזיקה היא הדבר היחיד שיכול לקחת אותך למציאות אחרת למציאות טובה יותר שבה אין כאב
כיף להקשיב למילים שמרגיעות ומעלימות את הכאב בשנייה
כיף להקשיב למנגינה שלוקחת אותך למציאות טובה יותר
כיף להקשיב למילים ולמנגינה שלוחשות בקול נעים 'אני איתך'
דברים שאני שונאת
לשבת בשקט
אנשים שמחליטים להשמיץ אחרים בגלל דעות שונות
גזענות
פופ
הומופוביה
עגבניות
פרחות/ערסיות/ערסים
להקות בנים מודרניות
סרטים רומנטיים
אנשים יותר מדי רציניים
דברים שאני אוהבת
את עצמי;)
חברים שלי
להשתגע, לעשות שטויות
לצאת לים
להנות
לקרוא
לצפות בסרטים
לשמוע מוזיקה
help...
16/11/2016 14:30
Born To Die
מוות, התאבדות, פגיעה עצמית
אני כותבת את זה בזמן שאני יושבת בחדר החשוך ומאזינה לשירים שלפי איך שאני מבינה אותם קוראים לי לפגוע בעצמי כדי לקבל תשומת לב או אפילו שקט מהעולם הרע שלי...את הפוסט אני כותבת על מנת להעביר אליכם את הסיפור שלי(:
זה היה והמשיך מאז שאני זוכרת את עצמי,אמא...האישה שאמורה לחבק ולאהוב אותך התעללה ושנאה.
אבא...האיש שאמור לשמור ולהגן ברח...
כל המשפחה של חושבת שאני זונה בגלל שמועה שהופצה

נאנסתי פעמיים היום אני בת 19,נאנסתי לפני 11 שנים ושוב פעם לפני כמה חודשים 
אני בחיים לא אשכח את המקום, את האנשים, את הריח ואת השיתוק והפחד שהשתלטו על גופי.
בגיל 12 אחרי שנים של הכחשות השלמתי עם העובדה,אמרתי לעצמי "אנסו אותך",הייתי חוזרת מבית הספר בתקווה שאף אחד לא שם בבית נכנסת למקלחת ונשברת, צועקת,חונקת את עצמי, בוכה ורק מקווה שהחיים שלי ייגמרו כמה שיותר מהר..
ובקצרה כך זה המשיך עד גיל 17 
גיל 18 נכנסתי לכלא צבאי ושם...שם פגעתי בעצמי יותר
הקאתי, בכיתי, הייתי חרדתית מפה לשם עברתי לטירונות ושם נשברתי פה פשוט נגיד שאם חברה לא הייתה מצילה אותי סביר להניח שהייתי עכשיו בקבר עם ראש מחורר...
וזהו, זה כל שאני מצליחה לפתוח כרגע קרו ויקרו דברים אבל זה כל שאני יכולה להגיד
כתבתי פה הרבה, אם תקראו עוד כנראה תבינו מי אני באמת...
וזהו...אני חיה בניסיון להחזיק את עצמי אבל זה קשה אז...אני נשברת שוב
ופה זה נגמר.(:
2 תגובות
חשופה
09/10/2017 14:55
Born To Die
מוות, רצח, כאב נפשי
היא קטנה
הוא גדול, ענק ומאיים.
היא שוכבת במיטה, ידיה החבולות שרויות לצידי גופה הקטן, בעיניה מבט של חוסר תקווה, הוא רוכן  מעליה ושולף את חיוכו המכוער, זז מעליה, פולט אנחות שמעבירות חלחלה בגופה..
בטנה הכחושה מכוסה בכתמי דם קטנטנים.
היא מנסה להסתיר את התיעוב שחשה כלפי האדם מעליה למרות שגם אם היה יודע זה לא היה מונע ממנו להמשיך במעשיו, בחילול גופה אחרי הכל, הוא לקוח משלם חשבה בליבה.

חלקיקי העבר צפו בראשה, נזכרה בלקוח הראשון אדם תובעני במיוחד שהכריח אותה לעשות דברים שלא חשבה שיכולים לעלות בדעתו של אדם צלול..
ראשה מלא במחשבות חרטה, חרטה על כך שהלכה שולל לעולם הגדול והאכזר, חרטה על כך שהמשיכה למרות שאמרו לה שזה מסוכן...

עוד לקוח...היום, היום היע לקוח אחד "מיוחד", איש גבוה, לבוש שחורים, גילו לא ברור (אך צעיר הוא כבר לא), בעל תיק עור חום בלוי במקצת
הוא נכנס בסערה, מזיע, מתנשף, נראה לחוץ אך לה זה לא שינה, היו יותר גרועים היא חשבה בראשה 
הוא התקרב אליה בצעדים כבדים, עמד מולה והושיט את ידו היבשה, המיובלת והגדולה אל עבר פניה החלקות "את יפייפייה" לחש באוזנה, לחישה שגרמה לה לאי נוחות 
הוא התרחק ממנה והתקרב שוב במהירות, זרק אותה על המיטה והחל להפשיט אותה בכוחניות בעודה שוכבת מפוחדת, הוא ניגש לתיקו ומוציא אזיקים במהירות בזק כובל אותה אל המיטה, דמעות החלו לזלוג מעיניה התכולות והעגולות הישר אל לחייה העדינות, היא לא הצליחה לנשום ובקול חלוש שאלה "מי אתה?", הוא לא ענה, רק הביט הישר לעיניה וצחק צחוק מצמרר
מכיס מעילו שלף סכין חדה ואת הסכין החל להעביר לאט לאט על גופה
היא מתפתלת, היא רועדת והוא לוחש "לי חיכית, לי חיכית"
באיטיות מצמררת הוא חותך חתך ארוך לאורך בטנה הקטנה, היא נאנקת מכאב, מנסה לפלוט צעקה לעזרה אך הכאב חזק
הוא מעביר את הסכין החדה והקרה אל פניה שהלבינו מרוב פחד, הסכין מלטפת את לחייה הרטובות מהדמעות המלוחות, ידו עוצרת על לחיה ולאחר שבריר שנייה...עוד חתך! 
הסדינים הלבנים מכוסים בדמה הסמיך, גופה רעד, עורה הלבן התמזג עם כתמי הדם שעל גופה
בחוסר אונים היא שוכבת ומנסה להיאבק במוות בחוסר כוחות...
הוא עוזב את חדרה אך לפני שייעלם אל החשיכה "היית צריכה להיזהר במה שביקשת, היית צריכה להיזהר בדרך שבה בחרת".

0 תגובות
הסיפור שלי
16/12/2016 13:07
Born To Die
חשוב לי לשתף אתכם בסיפור שלי, בחיים שלי, בהתמודדות שלי
אני מעדיפה לא לחשוף את עצמי אני לא מחפשת תגובות מנחמות אני כותבת את זה ומעבירה את זה כדי שאנשים יבינו שזה לא הסוף
אני בת 19 וחצי לא חיילת ולא בשירות לאומי
המעטים ששמעו מה שעברתי בחיים לא האמינו שאני עדיין בחיים ובכלל, התפלאו איך נערה בת 19 עברה הרבה דברים בפרק זמן קצר
בגיל 8 שיחקתי בגן השעשועים ליד הבית בערך בסביבות 21:00 הלכתי עם השכנים שלי לכיוון הבניין בו אני גרה, אני גרה בקומה השלישית.
בקומה הראשונה ליד הדלת של החברה הכי טובה שלי ראיתי אדם גבוה שלבש ג'ינס, חולצה לבנה וג'קט ג'ינס, אדם שלא ראיתי מעולם, הוא התיידד עם השכנים ושאל לשלומם וכולם פשוט זרמו עם זה ולא שאלו או תהו מי הוא
כמה דקות לאחר מכן הוא נשאר עומד מולי, אני ניסיתי לעבור אותו אבל הוא לא נתן לי והתחיל לשאול שאלות "כמה את שוקלת?"
"בת כמה את?"
"איפה את גרה?"
אני עניתי לו בתקווה שאולי ככה הוא יעזוב אותי ויניח לי לנפשי אבל אז קרה דבר ממש מוזר...הוא הרים אותי ואמר "את רזה" אחרי כמה שניות הוא הוריד אותי ונתן לי לעבור, עליתי לקומה השנייה והוא אחריי...עמדתי בשביל לבדוק אם הוא ימשיך ללכת ואז הוא עמד ואמר "תשכבי על המדרגות" עשיתי מה שהוא אמר מתוך פחד..רעדתי מפחד ומהקור של הרצפה ולאט לאט הרגשתי איך הידיים הענקיות שלו מפשיטות אותי לאט, מצאתי את עצמי עירומה על המדרגות בבניין שלי, כמה שניות הרגשתי קור ואז ב-בום כאב חד! ורטיבות מגעילה אחרי כמה דקות שהרגישו כמו נצח הוא אמר לי תקומי ותדליקי את האור, אני קמתי עשיתי את זה ובמקום לברוח או לצעוק חזרתי אליו 
לאחר עוד כמה דקות מזוויעות הוא קם מעליי ופשוט הלך, אני נשארתי שוכבת לכמה שניות ואז קמתי והתלבשתי, עליתי קומה ו..הייתי בבית, נכנסתי בלי לדבר עם אף אחד ורצתי למקלחת להוריד ממני את ההרגשה המגעילה לכל אלה שתוהים אם סיפרתי למישהו, אם התלוננתי...לא, לא עשיתי את זה.
מגיל 8 עד גיל 17 הייתי חוזרת הביתה מבית הספר ומתעללת בעצמי נפשית ופיזית בכל יום בנוסף לכך, אמא שלי הייתה מכה אותי על בסיס יומי וזה הגיע למצב שכמעט התעוורתי בגללה.
כל יום במשך כמעט 10 שנים הייתי יושבת במקלחת, לוקחת חבל דק ופשוט חונקת עצמי עד שהיו נשארים סימנים על הצוואר, הייתי חותכת עמוק עד שכמה פעמים הגעתי לבתי חולים ובגיל 17 הגיע השיא...מכירים את ההרגשה הנוראית הזאת שפתאום כל מה שעברתם צף? זה קרה לי בגיל 17, זה היה בערב הייתי לבד בבית ופשוט פרצתי בבכי, רצתי לארון התרופות ופשוט לקחתי כדורים(אני אפילו לא זוכרת את השם שלהם)ופשוט בלעתי 5 כדורים מכל קופסה שמצאתי הרגשתי איך הראש שלי מסתובב והרגשתי שהלב שלי והנפש שלי פשוט מרגישים הקלה כי...טוב, אולי סוף סוף נמות..אבל זה לא קרה, אחותי נכנסה הביתה וראתה אותי על הרצפה והדבר האחרון שאני זוכרת זה שקמתי בבית חולים שוב..
בשלב הזה כבר הבינו שמשהו לא ממש בסדר איתי לא ממש יכולנו להרשות לעצמנו כסף לאיש מקצוע אז הפנו אותי כמעט בכל יום ליועצת בית הספר, שהייתה אולי הבן אדם הרע ביותר שיצא לי להיתקל בו, לא דיברתי איתה, הייתי יושבת ובוהה בקיר...
היא כנראה ממש התעצבנה מזה ואמרה לאמא שלי שעשיתי את זה כדי לנסות לצאת ממעגל זנות כן, כן זנות ואתם בטח שואלים איך הגיעה לזה? טוב, בעיר שלי פיצוצייה ששם עבד בחור נורא נחמד בסביבות הגיל שלי(שהייתי בת 17 הוא היה 18-19)אני וחברה שלי תמיד היינו הולכות לשבת איתו בערבים שהיו לנו משעמם וכמה פעמים גם עזרנו לא עם לקוחות, היועצת מסתבר ראתה את זה ומזה הסיקה שאני זונה...
אמא שלי לא קנתה את זה למזלי(בדרך כלל היא מאמינה לכל שיט שאומרים עליי אבל חייבים להודות שהפעם הזאת, זה מוגזם)
יום אחד שישבתי בכיתה בשיעור אזרחות היועצת ביקשה ממני לבוא לחדר שלה ושהגעתי היא אמרה "את עושה את זה בשביל כסף?" אני אגלה לכם סוד קטן, אני בן אדם עם פתיל קצר ואני מוכנה לסבול עד גבול מסוים שהיא חצתה, עמדתי בשקט כמה שניות ואז התחיל פרץ של עצבים כל כך חזק שאני לא זוכרת מה אמרתי לה, פשוט הוצאתי הכל וחזרתי לכיתה...
ככל שהימים חלפו אני הרגשתי שאני מתחילה להשתגע, אחרי תקופה יחסית ארוכה שלא עשיתי לעצמי כלום התחלתי לחזור לזה שוב, חתכתי, לקחתי כדורים, הברזתי מאינספור שיעורים וככה זה נמשך עד כיתה י'ב וחודשיים לפני הסיום פרשתי כי היועצת החליטה למרר את חיי שוב
במשך חצי שנה עד הגיוס הייתי בבית וכמעט ולא יצאתי, התעלפתי, לא אכלתי או שתיתי פשוט הייתי יושבת בחדר ובוכה...
ברגע "שהחופש" נגמר התקשרתי ללשכת הגיוס בגיל 18 וחצי ולא הבנתי למה לא הגיע לי צו והחיילים הנחמדים של מיטב אמרו לי שאני משתמטת חצי שנה דבר שלא היה לי מושג שבכלל קרה בכל מקרה, קראו לי להתייצב בתאריך מסוים בלשכת הגיוס שם אני אעבור גיוס רגיל אבל זה לא קרה, באותו היום של "הגיוס" נסעתי עם שתי האחיות שלי לחיפה, יצאנו מוקדם כדי לקנות לי עוד דברים, לאכול ולהיות קצת ביחד 
ברגע שהגענו ללשכה הן חיכו לי בחוץ ואז ביקשו מהן ללכת, נפרדתי מהן ואז חייל ליווה אותי כל הדרך לבסיס של משטרה צבאית, לפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי במשפט עם איזה מפקד בלאי בן 80 ששפט לשבועיים בכלא צבאי בגלל טעות של המערכת בכל מקרה נכנסתי לכלא היה בסדר פחות גורע ממה שציפיתי(הייתי בטוחה זה יהיה בסגנון של כתום זה השחור החדש)אבל זה סתם בלאי, למרות שהסתדרתי שם והיו בנות שנמצאות שם הרבה יותר זמן משום מה...היה לי קשה בצורה מטורפת בכיתי כל יום, הייתי מקיאה כל יום, היה לי קושי לאכול והתחילו לי חרדות
כל אלה גרמו לשחרור מוקדם מאוד ולאחר כמה ימים בבית עברתי גיוס רגיל
בטירונות חוויתי מה שנקרא "טראומה" בגלל הכלא, הרגשתי כאילו חזרתי לשם ושוב, לא הייתי אוכלת והיו לי חרדות על בסיס יום יומי 
החליטו לשלוח אותי לקב"ן כי בצהרי יום ניגשתי למכונת השתייה והוצאתי פחית קולה, לקחתי את הצ'ופצ'יק שאיתו פותחים את הפחית ושפשפתי אותו על היד ו...המפקדת תפסה אותי והעיפה אותי לקב"ן דיברתי איתו על *הכל* וזה היה כל כך נחמד לשתף מישהו, וככה כמעט כל יום הייתי מדברת עם הקב"ן שעזר לי להתמודד עם הקשיים פחות או יותר...נדלג קצת ונגיע ליום המטווחים זה היה מפחיד, בכיתי ושוב..התקף חרדה אבל המ"מ עזר לי ועברתי את זה בשלום סוג של...
בסוף המטווחים מצאתי כדור, בדקתי שאף אחד לא רואה והכנסתי אותו לכיס, כשהגעתי לאוהל, החזקתי את הכדור ביד ופשוט התחלתי לשחק איתו עד שאחת מהבנות נכנסה, ראתה אותי וקראה למפקדת...
נשארתי לבד עם המפקדת, היא לקחה ממני את הכדור ושאלה אותי "למה קורה מה שקורה" ואני הסברתי לה הכל מההתחלה ועד הסוף והיא שוב שלחה אותי לקב"ן שהורה לקחת ממני את הנשק
אחרי עוד כמה ימים לקחו אותי שוב לקב"ן שקבע שאני מקבלת פטור, אני לא הגבתי..לא הייתי עצובה ולא הייתי שמחה, דיברתי עם פסיכיאטר שבסופו של דבר הוא הגורם הבאמת מכריע הוא פשוט הקריא לי את כל התיק בתקווה שאגיב אבל אני שתקתי ואז שוב קב"ן ואז פטור..
אחרי קבלת הפטור אמא שלי הייתה מאוכזבת ממני מאוד וזה מה שעוד יותר החמיר את המצב ביני לבינה אבל אני לא אפרט...
במשך שנה ישבתי בבית ושוב פעם, ההרגלים הישנים והטובים..
נגיע לגיל 19 ממש לפני כמה חודשים רציתי לנסוע לתל אביב לבקר חבר טוב שלי התקשרתי לנהג מונית שמצאתי באינטרנט וביקשתי ממנו נסיעה לרכבת הוא שאל כתובת ופשוט הגיע אליי, אני ישבתי מאחורה ושמתי לב שהוא נוגע די הרבה במראה ומכוון אותה לכיווני על מנת שיוכל להסתכל, אני התעלמתי ופשוט שקעתי לי בפלאפון עד שלפתע הוא עצר ליד הרכבת אבל בתוך חנייה ענקית וחשוכה, אני המשכתי לשבת בתקווה שזאת סתם עצירה קטנה כי אין דלק או משהו בסגנון פשוט קיוויתי...ואז הוא יצא מהאוטו ונכנס למושב האחורי התיישב לידי והוציא מהכיס שלו קונדום...
למדתי מטעויות, לקחתי את הפלאפון וניסיתי להתקשר 100 אבל הוא חטף אותו ממני, שניסיתי לצרוח הוא שם את היד שלו על הפה שלי ואז השכיב אותי, הפשיט אותי ו...אתם כבר יודעים..
הוא הרביץ, הוא משך בשערות, הוא קילל והכאיב כל כך..
אחרי שכל החרא הזה נגמר הוא פשוט התלבש וחזר למושב הנהג ואני...אני פשוט התלבשתי, סידרתי את השיער, לקחתי את הדברים שלי ויצאתי לתחנת רכבת ולא סיפרתי, לא התלוננתי, לא שיתפתי ופשוט המשכתי כאילו הכל כרגיל ואני מצטערת על זה בכל יום כי אני לא יודעת כמה בנות צריכות לסבול את שני החלאות שעדיין מסתובבים חופשי...

אני חושבת שחפרתי מספיק לא?
בכל מקרה, הכוונה בכל סיפור החיים שלי הוא להעביר מסר, להעביר את זה הלאה לנערים או נערות שפוגעים בעצמם על בסיס יומי כדי להרגיש יותר טוב, נערים או נערות שמנסים לסיים את החיים שלהם בגלל משפחה,צבא, בדידות, אונס, הטרדות מיניות, בריונות וכל דבר כזה או אחר
אני צריכה ורוצה שתבינו שאתם לא לבד, יש מאות אם לא אלפי נערים שמבינים אותכם ותומכים בכם גם אם אתם לא רואים את זה, בנות או בנים שעברו אונסהטרדות מיניות בבקשה מכם אני מבינה כמה זה קשה ואני מבינה שלפעמים זה מרגיש סוג של בושה(שזה ממש לא! אתם הגיבורים!)אבל אתם חייבים לשתף על מנת שאותם חלאות שעשו לכם את זה יירקבו בכלא ולא יזכו לראות אור יום!
כל האנשים שמרגישים בדידות, אתם צריכים למצוא משהו שימלא לכם את החיים! אצלי למשל, זה המוזיקה והכתיבה...
כל האנשים שסובלים מבריונות על תפחדו לדווח, על תפחדו להגיב תזכרו שאנשים עושים את זה כדי להרגיש טוב עם עצמם, הכל נובע מקנאה!
ובאופן כללי, כל אדם שפוגע בו מסיבה כזו או אחרת לא צריך לעשות את זה, מי כמוני מבינה שלפעמים המצב לא נראה מזהיר...אבל תמיד תמיד תזכרו שתמיד יש אור בקצה המנהרה, אם תרצו ותתאמצו החיים שלכם יהיו מדהימים!
לחתוך, לקחת כדורים, לנסות להתאבד... זה לא משהו שגורם לנו להתגבר על הכאב הנפשי זה משהו שאנחנו מוכרים לעצמנו כדי להרגיש טוב יותר
ואני חושבת שזהו....הייתי חייבת להוציא את זה.

אגב, למקרה שתהיתם אני בסדר עכשיו, אני התחלתי לשתף אנשים במצב שאני נמצאת בו וזה משהו שאני ממליצה לכל אחד לעשות, כשאני מרגישה שיש לי צורך לפגוע בעצמי אני ניגשת לכתיבה או למוזיקה וגם אתם צריכים משהו שימלא לכם את הנפש בשקט.
אני דיברתי עם אמא שלי ובכללי, עם המשפחה שלי(לא סיפרתי עליהם על מקרי האונס)
יש לי בן זוג שיודע *הכל* ותומך, הכרתי חברות מדהימות וזהו...בכל יום משתדלים לקום עם חיוך
אני מאחלת לכולכם חיים שלווים וטובים ושתמיד תזכרו שיש מישהי שמבינה אותכם ומוכנה לעזור(:


אני חושבת שחפרתי מספיק לא?
בכל מקרה, הכוונה בכל סיפור החיים שלי הוא להעביר מסר, להעביר את זה הלאה לנערים או נערות שפוגעים בעצמם על בסיס יומי כדי להרגיש יותר טוב, נערים או נערות שמנסים לסיים את החיים שלהם בגלל משפחה,צבא, בדידות, אונס, הטרדות מיניות, בריונות וכל דבר כזה או אחר
אני צריכה ורוצה שתבינו שאתם לא לבד, יש מאות אם לא אלפי נערים שמבינים אותכם ותומכים בכם גם אם אתם לא רואים את זה, בנות או בנים שעברו אונסהטרדות מיניות בבקשה מכם אני מבינה כמה זה קשה ואני מבינה שלפעמים זה מרגיש סוג של בושה(שזה ממש לא! אתם הגיבורים!)אבל אתם חייבים לשתף על מנת שאותם חלאות שעשו לכם את זה יירקבו בכלא ולא יזכו לראות אור יום!
כל האנשים שמרגישים בדידות, אתם צריכים למצוא משהו שימלא לכם את החיים! אצלי למשל, זה המוזיקה והכתיבה...
כל האנשים שסובלים מבריונות על תפחדו לדווח, על תפחדו להגיב תזכרו שאנשים עושים את זה כדי להרגיש טוב עם עצמם, הכל נובע מקנאה!
ובאופן כללי, כל אדם שפוגע בו מסיבה כזו או אחרת לא צריך לעשות את זה, מי כמוני מבינה שלפעמים המצב לא נראה מזהיר...אבל תמיד תמיד תזכרו שתמיד יש אור בקצה המנהרה, אם תרצו ותתאמצו החיים שלכם יהיו מדהימים!
לחתוך, לקחת כדורים, לנסות להתאבד... זה לא משהו שגורם לנו להתגבר על הכאב הנפשי זה משהו שאנחנו מוכרים לעצמנו כדי להרגיש טוב יותר
ואני חושבת שזהו....הייתי חייבת להוציא את זה.
0 תגובות
בדיוק כמו כולם
07/05/2015 12:00
Born To Die
עולם, רוע, שפיטה, אנשים, חברה

לא נמאס?

לא נמאס לאנשים להכליל ולתייג קבוצה שלמה רק בגלל אדם אחד או שניים?!

קשה לי לצאת לרחוב מחשש שמישהו יסתכל עקום, מישהו ישפיל או אולי אפילו יכה...

החברה הכי טובה שלי מזה 15 שנה היא מוסלמית ורק בגלל זה היא "זוכה" לכינויים אכזריים ואני...אני יושבת בצד ומקשיבה להטפות של אנשים...

חבר מאוד טוב שלי הוא הומו ובכל פעם שאני איתו אני שומעת אמירות קשות "הומו" אנשים קוראים לו...ואני...אני רק חושבת על השאלה "מתי הומו הפך להיות קללה?"

יהודים, מוסלמים, נוצרים, שחורים, לבנים, להט"ב הם בני אדם, בני אדם עם רגשות אמיתיים והגיע הזמן שהחברה שלנו תבין את זה

לקלל, להכות ולהשפיל לא יוביל אותנו למקום טוב יותר, העולם נהרס בגלל אמירות ומעשים כאלה, אנשים נהרסים בגלל האמירות והמעשים המזעזעים שהם צריכים לחוות כל יום רק בגלל צבע עורם, נטייתם המינית, הדעה שלהם וכו'.


עולם רע, עולם אכזר, עולם שבו אנשים צריכים לשנות את עצמם בשביל החברה

עולם שבו אנשים מפחדים להיות מי שהם...

0 תגובות
הפחד שלה
04/08/2014 09:16
Born To Die
מוות, אונס, הורים, פחד, התאבדות
ילדה קטנה ומפוחדת...

הוא נכנס לחדר והביט בה במבט חודר, הוא שלח לעברה חיוך קטן ומאיים
היא ידעה מה הולך לקרות, היא ידעה מה הוא הולך לעשות
גופה רעד, עיניה התמלאו דמעות ולבה נמלא בפחד.

'לא, לא, לא' היא לחשה בצער וכניעה
הוא התקרב אליה ואט אט התיישב לידה והחל לגעת בה
היא ניסתה לצעוק לעזרה אך המילים נבלעו
הוא לחש באוזנה 'את שלי עכשיו!'
היא שתקה מבועתת ורועדת היא הביטה בו במבט המבקש רחמים
הוא הרים את חולצתה ובאיטיות פשט את מכנסיה ואז את מכנסיו
'לא, בבקשה לא!' הפעם היא הצליחה להוציא את המילים
הוא סתר לה בחוזקה ואת שתי ידיה מלאות החתכים הוא הצמיד לקיר
היא הבינה שהוא לא יעזוב אותה, היא ויתרה לו...
היא בהתה בקיר בזמן שהוא לחש 'ילדה טובה'
מבטה היה ריק, גופה רעד ונהיה קר...
'ילדה טובה, ילדה טובה' הוא המשיך ללחוש אך היא לא שמעה
מבטה הריק היה שקוע בתקרה הלבנה...
עיניה היו פקוחות לרווחה ובאיטיות דמעות זלגו 
'אני איתך סיימתי!' הוא אמר בקול מאיים
הוא קם מעליה והיא לחשה 'אני שונאת אותך'
הוא הביט בה בחיוך ויצא מחדרה...

'אני לא יכולה, אני לא יכולה!'
היא פתחה את המגירה והוציאה משם את הסכין החדה
בידיים רועדות היא החלה לחתוך את עצמה 
חתך ברגל עוד חתך בבטן ולבסוף חריטה של ארבע מילים...
'נמאס לי' היא לחשה
היא פתחה את ארון הבגדים שלה והוציאה חבל ארוך ועבה 
בעיניים נפוחות מבכי היא קשרה את החבל למנורה ועלתה על כיסא העץ שהיה מונח בקצה החדר
בבכי בלתי פוסק ובדם שעדיין נזל היא עלתה על הכיסא ובאיטיות השחילה אותו סביב צאוורה, היא נשמה נשימה עמוקה
ולחשה 'לא עוד סבל'
תלויה באוויר גופה מתנדנד מצד אחד לצד שני...
הדם מחתכיה ממשיך לזלוג על הרצפה...

'מעוניינת בעוד פעם אחת?' הוא צעק מהחדר 
אין קול ואין עונה...
הוא ניגש בכעס לחדרה וראה אותה...
הוא פסע באיטיות ונגע בידה ולפתע ראה את החריטה באותיות הזעירות 'אבא אני שונאת אותך'
3 תגובות
Alone
10/03/2014 20:54
Born To Die
בדידות, חיים, אנשים, בכי, שינוי
לחיות ככה, להיות ככה, לסבול ככה כל יום
היא לא מקשיבה, היא מסרבת לשים לב היא עומדת מולי ומתעלמת
אני קוראת בשמה מספר פעמים היא לא מקשיבה היא משפילה את מבטה על מנת לא להביט בעיניי
הדמעות זולגות שנאתי מוצפת 
שאלה אחת מטרידה אותי "למה, למה היא לא רוצה אותי?"
כל יום לסבול, כל יום לספוג את כל הקללות, ההשפלות, האיומים וההתעלמויות
נשארתי לבד, היא היחידה שהייתה אך כמו כולם גם היא השתנתה
בתוך השינוי היא נעלמה
נשארתי לבד שוכבת ובוכה לא נותר איתי אף אחד!
1 תגובות
Gone Forever
14/01/2014 10:43
Born To Die
בדידות, עצב, סיפורים, אמת
את לבד
את אבודה
את רוצה להיעלם
אך את מפחדת, את יודעת...את יודעת שאם תוותרי את תתני להם את הניצחון
את יודעת שאם תוותרי את תראי חולשה 
למרות ההשלכות את מחליטה...את מחליטה לוותר על עצמך
את מחליטה לוותר על החיים שעוד לא התחלת!

את בטוחה שאם תיעלמי זה לא ישנה לאף אחד
את בטוחה שאת צודקת, את בטוחה שאת לבד 
צדקת, אין איתך אף אחד!

את מנסה לברוח מהמחשבה, את רוצה להיעלם
אך לא רוצה לתת להם את התחושה, התחושה שהם ניצחו
את לא רוצה לגרום להם להאמין שאת חלשה 
את מנסה ומנסה אך לא מצליחה לברוח מהמחשבות שהורסות אותך

"אף אחד לא יידע, אף אחד לא ישים לב"
את לא מפסיקה לומר לעצמך

את מחליטה לוותר בידיעה...בידיעה שלאף אחד לא אכפת
בידיעה שאת תהיי שם...לבד!

2 תגובות
בדידות
14/01/2014 09:47
Born To Die
בדידות, עצב
את יושבת על יד אדן החלון
את לבד, רק את 
את מנסה לשכוח את כל המילים שנחרטו בלבך
את מנסה לשכוח את המבטים שרצים בראשך
את חשבת...חשבת שזה ייפסק, חשבת שזה יפסיק אך...טעית!

בגלל טעות קטנה כולם מתרחקים
בגלל טעות קטנה כולם עוזבים.

נשארת לבדך, בודדה
את רוצה להיעלם, להיעלם מהעולם
את מנסה להפסיק עם המחשבות
את מנסה להפסיק עם הרצון לעזוב 
את מפחדת שאם תעזבי, הם ישמחו
את מפחדת שאם תעזבי את תתני להם את הרגשת הניצחון
את מנסה להפסיק לחשוב אך לא מצליחה 
את מנסה לשכוח אך לא מצליחה...חשבת שהבדידות לא תשפיע עלייך 
חשבת שהמילים לא יזיזו לך
חשבת שהטעות היא קטנה 
חשבת...ונשארת לבד!

הבדידות משפיעה עלייך
הבדידות הורגת אותך!

את מקווה...את מקווה שיום אחד הם ישכחו
את מקווה...את מקווה שהבדידות תיעלם

עמוק בפנים את יודעת שהתקווה לא תעזור, זה ימשיך וזה יהרוס אותך!


2 תגובות
אבודה
13/01/2014 13:01
Born To Die
סיפור, מוות, התאבדות
עוד יום את עוברת, עוד יום את סובלת
כל בוקר, צהריים וערב את סופגת את כל ההשפלות את כל המכות 
את חוזרת הביתה מכוסה בדמעות מקווה ששם תהיה נחמה ששם תהיה העזרה אך לא הכאב 

ממשיך אמך מאשימה אותך בבעיות בעבודה,אבא שלך נוגע בך ולא עוזב 
את צועקת ואף אחד לא שומע כולם ממשיכים
את רצה לחדר וננעלת שם שעות לאף אחד לא אכפת אף אחד לא שם לב למה שקורה את 

פותחת את המגירה בעיניים נפוחות מוציאה את הסכין הקטנטן שעוזר לך להתגבר על הכאב..

את מתחילה יד ראשונה יד ימין את עושה זאת באיטיות אחורה וחזרה את עוצמת את עינייך 

בכל חתך 
את ממשיכה וכעבור כמה דקות מפסיקה
את שומעת צעקות זה אבא שלך הוא צועק על אמא שלך את מפחדת,את שוכבת על המיטה 

ורועדת את יודעת,את יודעת שהכל הוא יוציא עלייך
את עוצמת את עינייך בתקווה לברוח מהמציאות אך לא..את לא מצליחה את שומעת את 

ההשפלות,את מרגישה את המכות שאת עוברת כל יום 
את אומרת לעצמך "נמאס,נמאס לי! למה אני?!"
את קמה במהירות מהמיטה הורסת את החדר בתקווה למצוא משהו שישים קץ לסבל שלך את 

מוצאת חבל,חבל ארוך מספיק,חבל שיוכל לגאול אותך מהחיים
את נושמת נשימה עמוקה לוקחת את הכיסא החום והישן עולה עליו וקושרת באיטיות את 

החבל למנורה את יוצרת עוד קשר מסביב לצווארך המכוסה בסימני ידיים את מחליטה לפעול 

במהירות את לוחשת "קץ לייסורים" ובועטת בכיסא לאחר כמה שניות נשימתך נעצרה וגופך התנדנד מצד לצד..
3 תגובות
Lost In The World
24/09/2013 11:39
Born To Die
אבודה, עולם, כתיבה, בדידות, חיים, שקרים

 

אבודה בעולם אכזר, אני לבד ואין איתי אף אחד

הרגשתי מתחזקת, הוא קרב

אני מרגישה אותו בכל נשימה, בכל מבט בכל צעד, הוא מחובר אליי והוא הורס אותי

הוא גרם לי לאבד את עצמי בתוך כל המילים, בתוך כל המבטים של העוברים והשבים.

 

נלחמתי בו אך לשווא, התוצאה הייתה ברורה למדי

הוא חזק, אני חלשה

הוא גדול ואני קטנה

אני אבודה בעולם הגדול והקר

מוקפת באנשים אך עדיין בודדה.

 

הגעתי לסופו, הגעתי לסופו של העולם!

ציפיתי לטוב, והוא חיכה לי שם הוא הראה לי שני עולמות

אחד רע השני טוב

באחד השטן נמצא, בשני מלאך

הבטתי בפחד בעיניו הרציניות, הוא ציפה לתשובה ואני לא ידעתי מה לעשות.

 

צד אחד אמר לכי לרוע, את רעה תמיד היית כזאת

צד שני אומר לכי לטוב, תמצאי את עצמך, תגלי מי את.

 

הוא אחז בידי והרגשתי קור

הוא שחרר את אחיזתו, והלך לעולמו

העולם הרע, העולם שבו השטן נמצא.

 

הרהרתי עם עצמי, חשבתי מה לעשות, לאן ללכת?

חשבתי וחשבתי במשך כמה רגעים

עד שלפתע הגיע מישהו ששינה לי את החיים!

 

הוא פה!

הוא יצא!

החלק הרע שבי, הוא היה גדול, הוא היה עצום.

הבנתי, הבנתי!

כנראה...שזאת אני

אני רעה?

חשבתי לעצמי, בחיים לא פגעתי באיש!

ואז הבנתי שהייתי רעה לעצמי

עוללתי לעצמי נזק רב, שיקרתי לעצמי, הרסתי אותי.

 

הבטתי בו והוא אמר בקולו המפחיד "את שייכת לכאן בואי איתי"

הבטתי בו במבט מפוחד דמעותיי רצו לפרוץ מעיני, אך עצרתי בעדן

פתחתי את פי ובקול רועד עניתי "אתה בטוח, אני שייכת לשם?"

הוא צעק "כן! אני החלק הרע שבך, אני עצום אני כמות הרוע ששוכנת בך"

הוא התקרב אליי ולקח את ידי שרעדה, הוא פסע אט אט אל עבר העולם האכזר

פסעתי גם אני, גופי רעד, עצמתי את עיניי והגענו לשם

היה שונה, היה מפחיד, היה קר.

 

הפניתי את מבטי אל העולם שבחוץ ואט ואט הוא נסגר מול עיני

הפניתי את מבטי חזרה אליו, אך הוא נעלם

הוא היה רע

הוא השאיר אותי לבד בעולם אחר וקר

הוא השאיר אותי שם...אבודה!

4 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Horror Movies

הז'אנר הכי אהוב עליי הוא אימה!
הצלצול
הטינה
מעורר השאול
קומה נסתרת
אמת או חובה
מאמה
קארי
המכשפות מסיילם
האישה בשחור
השליחים
ג'יפרס קריפרס
הדיירת
השותפה
צעקה
רוח זדונית
בית משוגעים
הרוע שבפנים
סיילנט היל
בקתת הפחד
מוות אכזרי
המסור
המנסרים מטקסס
לזמן את הרוע
פסיכו
Cry

בכי...תגובה לעצבות או לשמחה
אני לא אדם שבוכה לא משנה אם הוא עצוב או שמח
בכי זה חולשה, אבל שאתה מראה חולשה זה מראה כמה אתה חזק
אני לא מסוגלת לבכות, לפעמים אני מרגישה שאין לי רגשות...

איבדתי מישהו יקר לי אבל...לא בכיתי כמו אנשים אחרים...
הייתי עצובה היה לי כואב, אבל לא הראיתי את זה

אני גם לא מהאנשים שמתאהבים במהרה
אני לא מהאנשים שלבם נשבר בקלות
אני לא מהאנשים שבוכים בגלל אהבה, מוות או סתם איזה סרט רומנטי ושטחי...
כתיבה
הדבר היחיד שעוזר לי לשחרר את הכל!
הכתיבה עוזרת לי לבטא את כל הפחדים שאין לי אומץ לומר בקול
הכתיבה עוזרת לי לבטא את כל המחשבות שאני לא יכולה לבטא בקול
הכתיבה עוזרת לי להבין את עצמי...
ספרייה
ירח הציידים
כל החיים לפניו
המוסד
משחק מכור
פיתוי
זהות כפולה
היורשת
ביום שאיבדתי אותה
הצלף
פרפר
בנקו
אשת הסנדלר
בלי להשאיר עקבות
הסוד
אבק שרפה
הסוד השלישי
הלוחש
הסוד שברעש
מכתב בבקבוק
Music

Three Days Grace
Breaking Benjamin
Tokio Hotel
Eminem
Green Day
Imagine Dragons
Metallica
Bullet For My Valntine
Avenged Sevenfold
Nirvana
TV

העשב של השכן
דקסטר
מראה שחורה
הרשימה השחורה
עקרות בית נואשות
וייטצ'אפל
סאות'פארק
נשים קטנות
מופע שנות ה-70
מרוששות
עליי....

שם פרטי אני לא אגיד...אני בת 19 וחצי מאזור השרון סגנון המוזיקה האהוב עליי הוא רוק ומטאל
אני אוהבת לכתוב וגם לקרוא ואני ממש אוהבת סרטי אימה
למרות הגיל...יש לי התנהגות ילדותית, אני נורא קולנית
אני אוהבת לעזור, אני אוהבת לאכול במיוחד שוקולד!
למרות שאני אוכלת מלא אני לא משמינה...*_*
יש כאלה שיגידו שאני מוזרה...אני אתאיסטית
אני אוהבת תוכניות מצוירות כמו בובספוג וארתור
המודל לחיקוי שלי הוא...זה יישמע מפגר אבל בובספוג בגלל שהוא תמיד תמיד שומר על אופטימיות
החלום שלי הוא להיות היסטוריונית ואריכאולוגית
יש כמה דברים שאני ממש שונאת באופי שלי..כמו: עקשנות, אדישות, ילדותיות
כמו ששמתם לב...הסגנון כתיבה שלי הוא נורא דיכאוני ואני אוהבת את זה כי זה משהו ששונה ממני...
My Dreams

להצליח בבגרויות
ללמוד פסיכולוגיה
ללמוד היסטוריה
לפגוש את Three Days Grace
להגיע למאדים(יותר סרט מחלום)
להקיף את העולם
לעבור לגור בהוואי